<h1>בה"ג הלכ' נזיר</h1>
<h2>דף כ.</h2>
תניא (שמות כ', י"ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה, לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן, אחרים אומרים כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא, וכל שאין בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. תניא אמר ר' יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים שחו לי מלאכי השרת, חגרין מפני מה הווין, מפני שהופכין את שולחנן. אלמים מפני מה הווין, מפני שמנשקין באותו מקום. חרשין מפני מה הווין, מפני שמספרין בשעת תשמיש. סומין מפני מה הווין, מפני שמסתכלין באותו מקום. ורמינהי שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר (כ':) מפני מה בניך יפין ביותר, אמרה להם אינו מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצי הלילה, וכשהוא מספר מספר עמי מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד, אמרתי לו מה טעם, אמר לי כדי שלא אתן עיני באשה אחרת ונמצאו בניי באין לידי ממזרות, לא קשיא הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא. אמר רבי יוחנן זו דברי רבי יוחנן בן דהבאי, אבל חכמים אומרים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח אוכלו, צלי אוכלו, שלוק אוכלו, מבושל אוכלו, על גחלים אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד. אמר אמימר מאן מלאכי השרת, רבנן, דאי אמרת מלאכי השרת ממש, אמר רבי יוחנן דאין הלכה כיוחנן בן דהבאי, הא אינהו בקיאי בצורת הוולד טפי, ומאי קרו מלאכי השרת, דמצייני כמלאכי השרת. ההיא דאתא לקמיה דרבי, אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו, אמר לה בתי התורה התירתך לו אני מה אעשה לו. ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו, אמר לה מאי שנא מביניתא. (במדבר ט"ו, ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי נתן אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עינו בכוס אחר, אמר רבינא לא נצרכא דאפילו שתי נשיו. (יחזקאל כ', ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים אמר רבי לוי אילו בני תשע מידות, אסנ"ת משגע"ח סימ"ן, בני אמה בני שנאה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שיכרות בני גרושת הלב בני ערבוביה בני חצופה, אבל בני נדה בני טהרת ספק בני מפותה בני ישנה בני יראה בני הבא על ארוסתו בבית חמיו, הללו חשובין כמזידין ואינן כממזירין. שנאה, שנאת הלב. תמורת הלב גרושת הלב. איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל אדם שאשתו תובעתו הווין לו בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן, שנאמר (דברים א', י"ג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב (שם ט"ו) ואקחה את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, וכתיב (דה"ב י"ב, ל"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' דגרמא להו תביעה, דכתיב (בראשית ל', ט"ז) אלי תבא כי שכר שכרתיך, ההיא דמרציא ארצויי.
